גזר דין בתיק ת"פ 36988-09-10

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: " פקודת הסמים המסוכנים"); וכניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

הודאת הנאשם באה בעקבות הסדר טיעון, שבמסגרתו תוקן כתב האישום המקורי וכן המאשימה הגבילה עצמה בעתירתה לעונש, ל-15 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה, בעוד שההגנה רשאית לטעון לעונש לפי שיקול דעתה.

2.         על פי עובדות כתב האישום המתוקן, סמוך לפני 29.8.10 הנאשם קשר עם אחרים, שביניהם תושבים ירדניים וכן חאלד סוורכה ונאיף סוורכה (להלן: " חאלד" ו" נאיף"), תושבי הרשות הפלסטינאית ביהודה ושומרון, לייבא סם מסוכן מסוג הרואין במשקל רב מירדן לישראל, תמורת תשלום כספי בסך 12,000 ש"ח. במסגרת הקשר ולשם קידומו, נסעו הנאשם, חאלד ונאיף עם אחר, ועברו מהרשות הפלסטינאית לישראל, כשאין בידם אישורי שהייה בישראל, ומשם עברו ברגל את הגבול לירדן ושהו באזור ים המלח סמוך לגבול, כשהם מצוידים במכשירי טלפון ניידים, במזון, בשתייה ובציוד למעבר בים המלח. במועד האמור, על פי תיאום מראש עם חאלד, נפגש חאלד עם ארבעה אחרים שזהותם אינה ידועה, אשר מסרו לו ארבעה תיקי גב שהכילו סם מסוג הרואין, על מנת להעבירם לישראל ולמוסרם לאחר, תמורת תשלום כספי. לאחר מכן נפרדו הנאשם, חאלד ונאיף מארבעת האחרים ונשאו את ארבעת התיקים על גופם, כשהם הולכים לתוך ישראל באזור ים המלח ומתקרבים לכביש 90. משהתקרב הבוקר, הטמינו הנאשם, חאלד ונאיף את התיקים בבורות שחפרו, התרחקו מעט לכיוון מזרח והסתתרו בתעלה סמוכה. לאחר שהסתתרו במקומות מסתור, יצאו השלושה בתאריך 30.8.10 מהמסתור, עברו ליד המקום שבו הסתירו את הסם, חצו תעלות ועברו בים המלח, כשהם מתקרבים לעבר כביש 90. מששמעו חיילים מתקרבים אליהם בכביש, הסתתרו השלושה בשיחים, ושם נעצרו על-ידי חיילי צה"ל. התיקים הכילו חמישים חבילות של סם, ובהן בסך הכול 50.667.77 ק"ג של סם מסוכן מסוג הרואין.

3.         להשלמת התמונה יצוין כי נגד חאלד ונאיף הוגש לבית משפט זה כתב אישום נפרד בת"פ 37037-09-10, שנדון לפני כב' השופט י' שפסר. גם חאלד ונאיף הורשעו על פי הודאתם, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות זהות לאלו שבהן הורשע הנאשם שלפניי, ואף בעניינם הגבילה עצמה המאשימה לעונש של 15 שנות מאסר בפועל. דינם של השניים נגזר ביום 27/6/11 - לאחר ישיבת הטיעונים לעונש בתיק שלפניי - והושתו עליהם 15 שנות מאסר בפועל ומאסרים מותנים.

תסקיר שירות המבחן, הראיות והטיעונים לעונש

4.         לבקשת ההגנה הגיש שירות המבחן תסקיר בעניינו של הנאשם.

שירות המבחן ציין כי הנאשם הוא בן 48 ונישא לשלוש נשים. לנאשם שבע בנות מאשתו הראשונה וארבעה ילדים מאשתו השנייה שנפטרה ממחלה בשנת 2009, וכולם מתגוררים בכפר יאטה בסמוך לחברון. לנאשם בת חולה במחלת נפש, בת מרותקת לכסא גלגלים ובת הסובלת משיתוק מולד בידה.

בשנת 2002 הורשע הנאשם בעבירה של החזקת נשק בלא רישיון. בשנת 2007 הוא הורשע בעבירה של איסור מסחר בכלי ירייה.

הנאשם הודה בביצוע העבירות, אך התקשה לקחת אחריות לביצוען. הנאשם מסר כי התפתה מאוד מהסכום שהוצע לו בעבור ביצוע העבירה על רקע מצבו הכלכלי הקשה. הוא הביע צער וחרטה, אם כי שירות המבחן התרשם שמקור החרטה הוא במחיר שהנאשם משלם ופחות מתוך הבנה של האחריות שלו ושל המניעים הקשורים בו. שירות המבחן התרשם כי התנהגותו של הנאשם "אופיינה בשיפוט לקוי, חוסר הבנה של הסיכונים, המחירים אשר עתיד לשלם בגינה אך בעיקר, בקיומם של גבולות פנימיים חלשים, ושל ערכים ויכולות לוויסות רגשי חלשים. כל אלה, להערכתנו, לצד חומרת העבירות, עברו הפלילי ואופיו, ומאפייניו האישיותיים וההתנהגותיים, כמפורט לעיל, מצביעים על רמת סיכון להתנהגות דומה בעתיד. עוד התרשמנו כי העונשים שקיבל בעבר לא קידמו את ההבנות שלו לגבי חומרת התנהגותו ולא הרתיעו אותו מלבצע עבירות נוספות. להערכתנו, זה מצביע על גבולות חיצוניים אשר משפיעים לטווח הקצר ולא לטווח הארוך".

בסיפת התסקיר המליץ שירות המבחן על ענישה עם רכיב משמעותי של הרתעה, אך תוך כדי לקיחה בחשבון את גילו המבוגר ואת היותו אב מפרנס לשתי משפחות.

5.         המאשימה הגישה את הרישום הפלילי של הנאשם, הכולל, כאמור בתסקיר, שתי עבירות נשק משנת 2002 ומשנת 2007, שבגינן נגזרו על הנאשם עונשי מאסר בפועל של 10 חודשים ושל 70 חודשים, בהתאמה.

מטעם ההגנה הוגשו מסמכים רפואיים, המתייחסים לבני משפחתו של הנאשם.

6.         ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את החומרה הרבה הטמונה בהברחת סמים לתחומי מדינת ישראל ואת הצורך בענישה מחמירה בשל כך, כמו גם את העובדה שמדובר בעבירות רבות תכנון והכנה מראש (הכנת רכב, אנשי קשר, ידיעה מראש על מיקום האנשים שיחכו עם הסם ועוד). הוטעם כי במקרה הנוכחי קיימת חומרה יתרה, הן משום שמדובר בהעברה בין מדינות, הן בשל הכמות האדירה של הסם שהוברח - 50 ק"ג - והן בשל היותו של הסם (הרואין) סם הרסני במיוחד.

בהתייחס לטענת הנאשם כי שימש בלדר בלבד, ציינה ב"כ המאשימה כי הפסיקה שבה וקבעה כי על מנת לשבור את שרשרת הפצת הסם יש לטפל ביד נוקשה גם בבלדרי הסמים, שבזכותם מתאפשרת העברתו של הסם מבעליו לציבור, ובכך נגרם נזק רב לחברה.

ב"כ המאשימה עמדה אף על עברו הפלילי של הנאשם בעבירות נשק ועל המאסרים שריצה, שהאחרון מביניהם הסתיים זמן לא רב בטרם ביצוע העבירות בתיק הנוכחי.

            ב"כ המאשימה הפנתה והגישה פסיקה רבה המתייחסת לעונשים שהוטלו במקרים נוספים של ייבוא סם מסוכן, ושטווח הענישה בהם נע בין 6 שנות מאסר בפועל ל-11 שנות מאסר בפועל. נטען כי לולא הנסיבות האישיות של הנאשם ולולא הודאתו והחיסכון בזמן השיפוטי, המאשימה הייתה עותרת לעונש המקסימאלי הקבוע בחוק, בייחוד עת מדובר בנאשם אשר ריצה מאסרים בעבר, אך לא נרתע מלשוב ולבצע עבירות חמורות. לפיכך עתרה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש של 15 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

            כאן המקום להזכיר, כי הטיעונים לעונש בתיק זה קדמו למתן גזר הדין בעניין נאיף וחאלד.

7.         ב"כ הנאשם לא חלק על חומרתן של העבירות ועל הצורך בענישה מרתיעה. עם זאת, נטען כי בעניינו של הנאשם קיימים שיקולים לקולה, כמפורט להלן, ועל כן אין למצות את הדין עם הנאשם:

הנאשם ושותפיו לא היו מיוזמי הפרשה, אלא שימשו כבלדרים, אשר פעלו בהתאם להוראות שולחיהם, ומעמדם בשרשרת ייבוא הסם הוא זוטר.